" מגדלור בזמן" קרא לחג יצחק טבנקין , המורה של אריה בךגוריון . הוא בוודאי התכוון לחג ולמועד הפורצים את השגרה , לבולטות של החג ולהשפעתו על חיי היום יום . לפי גרסה זו החג מהווה מקור לאור הבולט ומקרין למרחקים . המגדלור מאמין באור כפעולה , כמעשה המאותת למרחקים . הדימוי של טבנקין מתאים לדעתי לתחושותיו של אריה בן גוריון , לדימויו העצמי כאקטיביסט המנווט בתוך סערות , מוקד לספינות המחפשות נמל , בחלקן ספינות טרופות . הוא מאמין כי ההצלה שתבוא ממפעלו תגיח מאור הניצב באופק של העתיד . אין כאן תפישה של חג בעריסה המבטיחה ביטחון , ילדיות , שיבה לעבר פסטורלי . לדעתי אריה בן גוריון לא ראה עצמו כמגדלור אלא כבונה מגדלורים , כמצוי בלב ליבו של תהליך דרמטי . המאמץ לבנות מגדלור נעשה כשלא ברור אם יגיע המגדלור לגובה , האם יידלק הפנס , כיצד יפלח האור את החושך , כיצד יעניק ביטחון לספנים בסכנות ניווטם . המאמץ לא מבטיח . החג אינו בית ולא רק מקור לגעגועי עבר אלא מטלה , ביטוי למחויבות , איתות של תקווה ואתגר . אריה בן גוריון בונה המגדלורים ביקש לבנות מגדלור בזמן , בימי החג והמועד , לא בימי הפנאי והמנוחה . בחגים הוא ראה ...
אל הספר