הספר האסירה , שהופיע ב 1923 אחרי מותו של פרוסט , הוא מעין אולכר ' תווך של המכלול - של ה"כנסייה" ההולכת ונבנית . זהו ספר מדהים בבהירותו ובפשטותו . עלילתו מתנהלת מאחורי דלתיים סגורות , והוא מסתיים בעזיבתה של האהובה . אלברטין גרה אצל מאהבה , סגורה ומסוגרת בתוך ביתו , וכל הדרמה הקשה של יחסיהם מתרחשת בין ארבעה קירות . הסתגרות זאת מאפשרת למספר שיחות ארוכות עם אהובתו , בייחוד בענייני ספרות . באותם רגעים הוא מרבה לתהות על הקשר בין חיי האמן לבין יצירתו , כגון בין שירי בודליר לבין התנסויותיו . הוא מנסה למצוא את חזיונות היסוד בכתבי דוסטוייבםקי , בציוריהם של רמברנדט ושל ורמר ובמוסיקה של ונטייל . פרשת אהבתו של המספר לאלברטין מקדמת אותו להארה היצירתית . בדיעבד ברור לקורא שבספר זה הוא עובר את שלבי החניכה האחרונים לקראת ההארה המתוארת בהזמן שנמצא מחדש . כאן , יותר מבכל שאר הספרים , הוא מגיע למסקנה שבלא ויתור על האהבה , על ההנאות החושניות ועל מפגשי החברה אין לפניו דרך להגיע לאמת שביסודם של אלה . רק על ידי ויתור על החיים יזכה לאורה של האמנות , שיגלה לו את פשר התנהגותו בהתנסויותיו השונות . בספר מתוארות מ...
אל הספר