אחרי האוברטורה עוסק הספר במעלליהם ובכיבושיהם של שארלו והמספר . שארלו רודף אחרי גברים צעירים , המספר - אחרי נשים ונערות , במיוחד מאלה המזדמנות בקיץ אל חוף ימה של באלבק . ובלב חיי שעשועים אלה עולה לפניו דמות סבתו , שנפטרה שנה קודם לכן . הדבר מתרחש בהיותו לבדו בחדרו . הוא חזר מטיול ומבקש לחלוץ את נעליו , אך מתקשה בכך מחמת תחושת עייפות בליבו . בגחנו ובנגעו בכפתור הראשון של הנעל , הוא חש פתאום שהתמלא נוכחות אלוהית לא-ידועה . הוא נאנק בםערת לב ודמעות זולגות מעיניו . מתברר לו כי זאת אותה ישות שבאה להצילו משממונו כמה שנים קודם לכן ולהשיבו אל עצמו , בהיותה אז , כדבריו , "אני יותר ממני עצמי" . לפתע עולות בזכרונו פניה הרכות של סבתו , רכונות על עייפותו , מודאגות ומאוכזבות כאז , בערבו הראשון בבאלבק . הוא מגלה את ממשותה החיה זמן רב אחרי שאבדה לו למעשה , בהתקף הראשון שלה בשאנז אליזה . לגבי המספר אין הממשות קיימת כל עוד לא נוצרה מחדש ברוחנו . עם רצונו העז ליפול בזרועותיה הוא נעשה מודע לכך שמתה לעד - ידיעה שלא הופנמה עדיין שעה שמתה בפועל . הוא נוכח באנאכרוניזם המונע מאיתנו תדיר תיאום בין לוח הזמנים של ...
אל הספר