האווירה הפוליטית בגרמניה המערבית בתחילת שנות השבעים הייתה מתוחה מאוד . הפגנות הענק של ה 11 נ 0 דנסים במחצית השנייה של שנות השישים אמנם נרגעו לאחר כינון הקואליציה הדמוקרטית-ליברלית בראשות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומנהיגה וילי בראנךט , 1969-ב אבל מתוך ההפגנות התלקחה התנגדות פוליטית רדיקלית , אלימה ומזוינת , שהילכה אימים על המדינה ועוררה בהלה באזרחיה . חברי ארגון הטרור השמאלני המרקסיסטי "סיעת הצבא האדום" ( הלוא הוא "כנופיית באדר-מיינהוף ( " הציתו בתי כולבו , פוצצו בנייני שלטון , תקפו תחנות משטרה ובסיסי צבא , שדדו בנקים , וחטפו ורצחו אישי ציבור . השלטון נקט צעדים משפטיים חריגים , הגדיל את מצבת הכוחות המשטרתיים , והחריף את אמצעי הביטחון במחיר פגיעה בזכויות האדם . ברחוב ובמערכת הפוליטית סערו הדעות בשאלת האמצעים הראויים להתמודדות עם הטרור הפוליטי הגואה . סופרים , אנשי דת ואינטלקטואלים שיצאו חוצץ נגד תנובת המדינה הואשמו בפי פוליטיקאים ימניים באחריות ליצירת הטרור ובעידודו . היינריך בל היה בהקשר זה מטרה מרכזית . עיתוני הימין השמיצו אותו , פרסמו עליו קריקטורות פוגעניות , ולא נלאו מלכתוב שהוא מספק ...
אל הספר