היינריך בל , שכל חייו היה 9 ילושמי , היה גם אוהד נדול של ישראל . כבר בתחילת שנות השישים הוא תיכנן לבקר במדינה הצעירה , הבוגרת רק בשנה אחת מארצו , הרפובליקה הפדרלית של גרמניה . 1965-ב כוננו ירו 0 ים דיפלומטיים בין שתי המדינות . זמן קצר לאחר מכן בל קיבל הזמנה רשמית ממשרד החוץ הישראלי להתארח בישראל . מועד הביקור נדחה כמה פעמים 1 לב 0 וף נקבע ליוני . 1967 בשעה שבל ואשתו אנמארי הגיעו לאיטליה בדרכם לישראל , פרצה מלחמת ששת הימים . הביקור בוסל . מהמסע הקטוע נשאר הנאום המופיע כאן , שלא נישא מעולם , ופורסם בפעם הראשונה . 2005-ב לאחר מלחמת ששת הימים הדפיס העיתון רודש 1 תישראל כתב האשמה של אחד מקוראיו , שפנה ב"מכתב גלוי אל היינריך בל . " הקורא תקף את הסופר בטענה שהלה מילא פיו מים ומיאן לצדד בפומבי בישראל במהלך המלחמה . בתשובתו באותו עיתון סיפר בל , שנסיעתו לארץ בוטלה בהוראת שגרירות ישראל , ובו עצמו ממילא לא היה להועיל בעיצומה של הלחימה , שהרי מעולם לא היה חייל טוב . הוא רק היה גוזל מיטה בבית החולים . מכל שורה שכתב אי-פעם , המשיך בל , עולה בבירור לאיזה צד נתונה אהדתו , ואין שום צורך להכריז בראש חוצ...
אל הספר