באמצע שנות החמישים של המאה העשרים בקעו בגרמניה המערבית ניצניה של תרב 1 ת אבל וזיכרון בקשר לעבר הנאצי . החל דיון ציבורי , בתחילה אמנם במשורה , בסוגיות כמו פשעי הנאציזם , שואת היהודים וחיסולם של עמים אחרים , ואשמת הגרמנים . רבים מאזרחי הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לא קיבלו בברכה את העניין ההולך ונובר בעבר הלא רחוק , שהזיכרונות ממנו עדיין היו טריים . היו מי שהתלוננו שהאומה אינה צריכה לבחוש באשמתה , ומובן שהיו נם מי שטענו שאין שום אשמה לע 0 וק בה . אחרים 0 בר 1 שתהליך ההתמודדות עם העבר מונע על ידי משאלה חבויה להתנער מאחריות ולהסיר מעל האשמים את עול האשמה . בזמן ההוא ה"נריך בל כבר היה ידוע ברבים , והתבטאויותיו הפומביות על השואה והמלחמה תרמו תרומה נכבדת לכך שמעטה השתיקה הקולקטיבית בנושאים אלה החל להיפרם . ובכל זאת , המ " ה 0 בארץ הזאת" נפתחת בשתיקה מתסכלת , בתיאור של העדר תקשורת : חוסר היכולת של בל לדבר עם אורחו , יהודי יליד קלן , שנמלט מארצו 1937-ב והיה לאזרח בריטי , ועכשיו , משבא לביקור , מבקש לדעת מה השתנה בה בגרמניה - "האם עדיין יש נאצים בארץ הזאת " ? הדיאלוג בין הסופר לאורחו הוא תמציתי ,...
אל הספר