בתקופת השלטון העות'מאני , המאבק בין היישוב היהודי והערבי לא היה חריף כמו בתקופת המנדט , לא עמד כלל על הפרק מתן פיצויים לפלחים הערבים . רכישות הקרקע יצאו אל הפועל על יסוד מסחרי בלבד , ללא כל התחשבות בפלחים . אביא כמה דוגמאות מתקופת העלייה הראשונה : כאשר עלו המתיישבים הראשונים על אדמת פתח תקווה ( מלאבס , ( הורחקו הפלחים הערבים מאדמתם החבורה ונותרו ללא קרקע . כך היה גם במטולה , בסגירה , בגדרה ועוד . כתוצאה מפעולות אלו נותרו הערבים ללא פרנסה ורבים מהם נאלצו למצוא מחייתם בשוד ובביזה . כן רבו ההתנפלויות על היישובים היהודים החדשים , וכך היה גם בעת הקמת המושבה החדשה רחובות : ערביי שבט סטריה הורחקו לאחר ישיבה של ארבעים שנה בשטחים אלה . בתקופת המנדט הבריטי והופעת התנועה הלאומית הערבית , חל שינוי במצב , מכיוון שהיה זה מעניינם של השלטונות ואף של המוסדות היהודיים לדאוג לאריסים . בשלב הראשון היה נהוג שעל האפנדים , שמהם נרכשו הקרקעות , לדאוג לפינוי האריסים מהשטחים . ברם , מכיוון שהאפנדים לא טרחו להסדיר את עניינם של האריסים , שכן לנגד עיניהם עמדו רק הרווחים , החלו הפרעות מצד האריסים למתנחלים היהודים ....
אל הספר