שמורים בקופסה . יחדיו : המסמן והמסומן , ההדפס והשיר . כצמד אוהבים שהלכו לעולמם חבוקים . כבתוך קבר שוכבת לה בקופסה גופת השיר , מכוסה בתכריך נייר משי , מאוחדת עם מצבתה המפוארת , יצירת האמנות . הנה , תפתח הקופסה והשניים ייצאו לחולל את מחול המוות והארוס , מושא למבטנו המתענג , ואז ישובו אל משכבם האפל . מזה כמאה שנים שהם מחוללים במחול "ספר האמן . " על פי רוב , ביוזמות השידוך של בעלי גלריות , מנהלי סדנאות הדפס או עורכים . אובייקט ספר , קופסה תיק , המורכבת מהדפסים אמנותיים המוקדשים לשיר או למשורר : ז'ואן מירו עם השירה הסוריאליסטית של אראגון או אלואר ; אנדרה דק , פבלו פיקאסו , אנדרה מאסון ועוד , סביב משוררים כמקס ז'אקוב , אנדרה סלמון , גיום אפולינר וכיו"ב . לא עוד יחסי שירה ואיור כיחסי מקור ומשני : שאם המאייר כמוהו כליווי מוזיקלי לזמר , או כיד שמאל אקורדית ליד ימין מלודית של הפסנתר , הרי שאמן הספר הופך את היוצרות : היצירה האמנותית היא ה"גיבורה" הראשית , היא המלודיה , בעוד השיר הופך ל"רקע" או ל"גראונד , " שעליו וכנגדו צומחת היצירה . מעתה , הציור המודפס הוא המקור , ואילו השיר הוא המשני . מקורי מש...
אל הספר