השכם בבוקרו של יום חמישי , ט' באלול תרצ"ט , 24 באוגוסט , 1939 לא היה כמעט ספק ל 527 הצירים , 46 חברי הוועד הפועל הציוני ולעוד יותר מאלף אורחים שבאו מ 35 ארצות לכינוס הקונגרס הציוני הכ"א בז'נווה , כי החדשות שהגיעו מברלין וממוסקבה מבשרות שמלחמה עומדת בפתח . החרדה מפני מלחמה גברה אחרי הכיבוש הנאצי של צ'כוסלובקיה ב 15 במארס , והיא התעצמה על רקע המתיחות הגוברת והולכת בין גרמניה ופולין . בסוף ספטמבר , 1938 "לאחר יום של זעזועים מרובים , " כתב כצנלסון מלונדון : במשך כמה שעות הייתה הרגשה שאנו כבר בתוך המלחמה . מאות אלפים כבר מהרו ועזבו את לונדון , הכל כבר הכינו לעצמם מסכות גז , בתוך הגנים כבר עמדו פועלים וחפרו תעלות מחבואים . ופחד המות היה על כל פנים בכרך הגדול הזה . במהלך שנת 1939 עלה וירד מפלס החששות , החרדות והתקוות . " זכינו [ התכוון בוודאי : ' נפל בגורלנו [ ' לחיות בתקופה , " כתב כצנלסון , " שכל יום מאורעותיו גדולים משל חברו , וכל מאורע למספיק לחיי אדם . " באוגוסט 1939 לא ידע איש לומר אם תפרוץ מלחמה ומתי , והאם תהיה זאת " מלחמה מקומית" — בין גרמניה הנאצית ופולין — או מלחמה כול אירופית ....
אל הספר