סיכום

הדרך שקבעו לעצמן מנהיגות תנועת הפועלות היתה חדשנית . יותר משעסקו בשיפור תנאי העובדות בשוק העבודה , הן שאפו לשנות את מיקומן בשוק העבודה . השאיפה היתה לשנות את הנורמות והתפיסות לגבי עבודתן של נשים - כדברי עדה מימון : "נתרגל אחרת - נחיה אחרת " , ומאידך גיסא לפעול ברמה המשקית הקונקרטית . הפעילות היו מודעות היטב לקשר בין שני ממדים אלה . הן חזרו וטענו כי בכוחה של הפעולה הקונקרטית לשנות את הנורמות הרווחות וכך לאפשר פעולות נוספות . הן בחרו בדרך של שינוי יסודי - יצירת מערכת חדשה של תנאים נורמטיביים , מקצועיים וארגוניים . אילו היתה מתממשת יצירה זו , היא היתה מביאה לאורח חיים חדש שיחיו נשים עצמאיות המקיימות את עצמן . הגשמת דרך זו חייבה אמצעים רבים , מערכת מוסדית נרחבת , ושיתוף פעולה של כלל המערכת ההסתדרותית והציונית . נראה כי לא היה שיתוף פעולה כזה . ערב ועידת הפועלות השלישית , ב , 1926 פנו שתי המנהיגות המוכרות ביותר , עדה מימון ורחל ינאית , במכתב גלוי להנהלה הציונית ומחו נמרצות על חוסר המעש , חוסר ההתייחסות הרצינית , חוסר התקצוב המספיק , והתריעו : "יהי ברור וגלוי לפניכם שאם מצב דברים זה יימשך ב...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד