התעשיה הזעירה רק החלה להתפתח בשנים אלו . המפעלים היו מעטים , קטנים ובלתי יציבים . רק מעט בחורות נכנסו לעבוד בהם וגם הן נדחקו לענפים שהשכר בהן היה נמוך ביותר - הסיגריות , הקופסאות והטקסטיל . כפי שכבר נאמר על ידי הלוויג גלנר , לעבודות בתעשיה הזעירה נמשכו בנות המעמד הזעיר בורגני , או מה שעדה מימון כינתה "חומר אנושי לא בעלות הכרה . '' מדיווחיה של גלנר מתברר כי הגאות של שנות העליה הרביעית לא שינתה את מצבן של עובדות התעשיה הזעירה : צעירות מחוסרות עבודה ואף כאלה אשר זה עתה הגיעו לארץ , נוהרות לבתי החרושת בחיפוש עבודה . דבר זה הינו מאוד בלתי רצוי היות והוא מביא להפחתת שכר ומונע כמעט כל אפשרות לפעול באופן אפקטיבי לשיפור התנאים של פועלי החרושת . על כל מקום עבודה פנוי יכול המעביד לבחור בין מאה צעירות . הצעירות הפונות לחרושת הן או בנות של משפחות עולים אשר אינן רוצות לעזוב את העיר , רובן נערות צעירות בגילאי 16 עד , 19 או חלוצות אשר היו בקבוצות , אשר התנסו בכל מיני עבודות ובקשיים רבים ואשר הינן כעת חלשות , מדוכאות ונכנעות . הקשר בין הפועלות האלה לבין ההסתדרות היה מועט , הפועלות היו אומנם חסרות הכרה ...
אל הספר