הקדמה

ספר זה הוא החלק השני בטרילוגיה . מטרתם המשותפת של שלושת הספרים , 1983 ) ( 1991 , 1987 היא להציג את הפסיכולוגיה הדיאלוגית או ה'דיא לוגו תרפיה' כמסגרת חליפית לפרספקטיבה הדיאלקטית השלטת במדעי החברה של העולם המערבי . בעקבות הסוציולוגיה של הדת של מקס ובר , מתבסס הספר על ההנחה כי מאחורי כל פסיכולוגיה מסתתרת תאולוגיה או תאוסופיה . השערתו העיקרית של ספר זה היא , כי בשעה שהפסיכולוגיה האדיפלית ( שתמציתה היא : צמיחה אישית בעקבות רצח סמלי של האב ) מבוססת על תאוסופיה דיאלקטית , המניחה שהנצרות יכלה להתפתח אך ורק אחרי שחיסלה את דת האב שלה — היהדות , יש לחפש את יסודות הפסיכולוגיה הדיאלוגית של קרמה בתאוסופיה של המשכיות מחזורית דוגמת היהדות . בהתאם , ודאי ישמש ספר זה כקריאת תיגר כנגר הממסד החילוני והדתי כאחד , כי הוא טוען שממסדים אלה מקבלים בדרך כלל את ההגדרה הרפואית ' הנייטרלית' של בעיות נפשיות מכיוון שהגדרה זו משחררת אותם בצורה 'נוחה' מן החובה להעמיד בסימן שאלה את ההטיה ( bias ) התאולוגית הטמונה כיסוד השיטות הטיפוליות המקובלות עליהם . אפילו כך , הניסיון היומרני להצגת הדיאלוגיזם כגישה חליפית לשיטה הפסי...  אל הספר
מוסד ביאליק