ואנוכי , שהייתי מרוחק מכול וכול , הירהרתי ביני לביני : קום יקום דור של אנשי ברזל ויבנו את שהנחנו לו להיות לחורבן . למד שפירא , 1909 אם אמנם לא אלוהים ולא תחליפיו לא יכלו להשפיע על מהלך ההיסטוריה היהודית , כפי שעולה בבירור משירת הפרעות החדשה , ואם אמנם לא עוד שימשה הקהילה מקלט בימי מלחמות ומהפכות , כפי שהראו סיפורי העיירה למיניהם , אזי האחיזה האחת והיחידה , האחרונה , היא היחיד , המשוחרר מן האלוהים ומן הציבור גם יחד . ברם , באירופה המזרחית , אשר בה היו תביעות המסורת ודרישות הציבור חזקות לאיךערוך משהיו במערב , מעולם לא התנהל מהלך השתחררות זה על מי מנוחות , מה גם כאשר עבר בנופים של הרס כה עצום . אף הציבור לא בנקל ויתר על בעלותו על היחיד . אף מאז ניסה יהודי לראשונה לפרוש מהמון הגולים היושבים ובוכים על נהרות בבל , הייתה נוכחות הפרט שזורה וארוגה בנוכחות הציבור . שכן כל אימת שהיה יחיד מבקש להעיד על החורבן ממילא נעשה הוא השורד הסמלי של הציבור ( ובאופן זה היה הוא בבחינת ציבור בזעיר אנפץ ;( ואם , כתוצאה מאידיאולוגיה או מחורבן נורא , רצה לפרט את פרידתו מן הציבור , בין שהיא מרצון בין שהיא מאונס , ה...
אל הספר