ב'מיתוס של סיזיפוס' מעלה קאמי את דילמת ה'או-אר במונחי האבסורד של ' להיות או לחדול , ' על ידי הצגת השאלה האם מוטב להתאבד מתוך ייאוש או לחיות חיים ניהיליסטיים בעולם חסר משמעות : 'החיים תחת שמים חונקים אלה תובעים להסתלק או להישאר ... כך אני מגדיר את בעיית ההתאבדות , ואת ההתעניינות האפשרית במסקנותיה של הפילוסופיה האקסיסטנציאליסטית' ( א' קאמי , , 1982 עמ' . ( 36 אמנם קאמי מכריע נגד ההתאבדות , אך אין זו הכרעה חיובית הנובעת מאמונה באפשרות של תקווה אינטואיטיבית יוצרת , הצומחת מתוך חיי הפרדוקס של מצב התהייה והספקות בין 'ערב' ל'בוקר ; ' זוהי בחירה בקיום הדוניסטי תפל , דווקא משום שאין ולו שמץ תקווה , שאין כל עתיד , שאין חכמה רתמית קוסמית : האדם האבסורדי רואה עולם בוער ונוקשה , שקוף ומוגבל , שבו דבר אינו אפשרי אך הכול נתון , ומעבר מזה רק הריסות , ואין . הוא יכול אז להחליט לקבל על עצמו לחיות בעולם שכזה ולהפיק ממנו את כוחו , את סירובו לקוות ואת הודאות העקשנית של חיים בלא נחמה . אבל מה משמעות החיים בעולם כזהו ... אדישות לעתיד והתאווה למצות את כל הנתרן ( שם , עמ' . ( 65 הינצ'ליף , בסקירתו הביקורתית את...
אל הספר