את הדיון בבתי הספר העממיים העבריים בתקופת המנדט נחתום באזכור החינוך המיוחד . באותן שנים לא היתה זו מערכת ממוסדת , אלא בתי ספר אחדים . כבר בסוף שנות השלושים קבעו אלכסנדר דושקין ומשה בריל , במחקרם על עוזבי בתי הספר ועל הילדים המפגרים בשלוש הערים הגדולות בשנים , 1936-1932 שאין דאגה מספקת לתלמידים המפגרים , והציעו להקים בעבורם כיתות מיוחדות . בפועל , מלבד בתי הספר לעיוורים ולחרשים אלמים , היו בזמן הקמת המדינה שלושה בתי ספר לחינוך מיוחד ; שניים מהם — 'נצח ישראל' ו'נווה שאנן' — בתל אביב , ואחד בפתח תקווה . על אף זיהוים עם רשתות החינוך העירוניות שהיו קשורות לזרם הכללי ולחוגים האזרחיים , אין לסווגם תחת זרם כלשהו משום ששירתו את כל הנצרכים באותם מקומות . בית הספר הראשון בחינוך המיוחד , נצח ישראל בתל אביב , קם ב 1929 ביוזמתם של ד"ר מרדכי ברכיהו , מנהל המחלקה להיגיינה בבית החולים 'הדסה' בירושלים ורופא של בתי ספר שונים , ושל שושנה פרסיץ , מנהלת מחלקת החינוך של עיריית תל אביב . ד"ר ברכיהו החל לטפל בחריגים ביוזמתו החל ב 1923 ומייד הבין , שיש לדאוג למסגרת חינוכית שלמה בעבורם . הוא ניסה להקים בתי ספר...
אל הספר