לא כל נפש נענית לטרגדיה במידה שווה . כבר ראה אריסטו י שהיענות זו משתנית' דרך משל' לפי השכלתו ולפי מעמדו של האדם . ולא הרי היענותם של בני חורין ומשכילים כהרי היענותם של ההמון הבוער' שאינו מושל ברו חו' כגון העבדים , הפועלים , בעלי המלאכה וכדומה . והנה הבחנה זו אינה לגופו של עניין' אלא נוגעת לגורם חיצוני ' אבל בדרך כלל אפשר להבחין בהיענות זו שני סוגים של תגובות נפשיות : האחד הוא כלל רגשי ההשתת פות בגורל הגיבור הטראגי ' והללו מכוונים כנגד גופי העלילה הטראגית ונכנה אותם בשם רגשי השתתפות או רגשים ו 1 נ . ; רופאתיים ; והשני הוא כלל הרגשים' שנתעוררו בקרב המקבל מתוך מגעו בטרגדיה' אבל באמת אינם יוצאים חוצה כלפי הטרגדיה' או כלפי חלקים ממנה , אלא מכונסים הם בתוך עצמו ומכוונים כלפי נפשו הוא , ונכנה אותם בשם רגשים אישיים או אוטו פאתיים .= רגשים הטרופאתיים הם למשל רגשי אהדה ( חיבה , התפעלות' כיבוד והערצה ) או רגשי איבה ( התנגדות , זעם , בוז , ( המתלבשים ברגשי יגון וצער , שהצופה מיצר בצערו של הגיבור' חרד לגורלו ומתפלל בלבו לשלומו , או בזעם שהוא זועם את אויביו ומבקש לראות במפלתם' נוכח המאורעות המזעז...
אל הספר