אל מארטין בונר ' וכל בניך למורי ה' ורב שלום בניך—אל תקרי בניי אלא בוניך . ( ברכות סד , א ) ידידי הנערץ' שעה שאני קורא את ה'נאומים על היהדות' שלך , יבול עשר שנים שנקבץ עתה בכרך צנום אחד , משתאה אני , עד כמה היית באמת לפה ולשופר לדורותינו , הדור שלי והדור שיבוא אחרי . יש ששכחנו זאת בלהט הפולמוס שעוררה בנו הקריאה הראשונה של כל נאום ונאום ; עכשיו * שאנו חוזרים ומעיינים בהם ביישוב הדעת , ולא כמשקיפים מן הצד אלא — הייתי אומר — בהתעוררות אוטוביוגראפית , רק עכשיו עומדים אנו על כך , עד כמה דבריך דברינו ישלנו הם , ואתה ראשון היית לאמרם . גם אתה , בהעבירן ; עיניך על שמונת הנאומים , תקפוך רגשות של הצצה לאחור אוטוביוגראפית — ותבוא הקדמתו ותוכיח . הצצה לאחור לא לשם סקירה היסטורית — חייב אתה להבין שאין השעה כשרה עדיין לכך לא לגבי עצמך ולא לגבי נאומיו — אלא לשם העברת העבר תחת שבט בחינתו של ההווה — למען העתיד . יודע אתה מה קרבה אני רוחש בלבי לבעל הקדמה זו דווקה . ואמנם , כשקראתיה בפעם הראשונה , לפני חודשים מספר , קיבלתי לפי תומי את טענתך , שאותה עמדה חדשה שממנה אתה משקיף עתה על דרכך עד הלום —הבהרה יש ...
אל הספר