כבר ציינתי בפרק הקודם , שמתוך התנגדות לשניות גמורה תיארו המקובלים הגנוסטיקאים את התהוות הרע כתהליך משני , שמוצאו במערכת האצילות האלוהית . בהנחה זו נמלטו מן המסקנה הקיצונית , שהוויית הרע שווה ביסודה להוויית הטוב . אך כיצד הסבירו את ההשתלשלות של סיטרא אחרא , אויב האלוהות , מתוך האלוהות עצמה ? כיצד יכלו לראות את שורש הרע בעולם הספירות , שכולו טוב ? לפי אחת התשובות לשאלה זו , המובעת בס' הזוהר ברמיזות מועטות וסתומות בלבד , נתהווה הרע מתוך אצילויות קדומות ובלתי מתוקנות , שנאצלו מן הספירה הראשונה לפני הקמת בניין האצילות מספירת חכמה ולמטה . האצילויות ההן לא היו בנות קיום ונהרסו , מפני שהיו דינים קשים ובלתי ממוזגים , והן נקראות 'העולמות שנחרבו' או 'המלכים שמתו . ' 'עתיקא דעתיקין [ כתר ] בטרם הכין את תיקוניו בנה מלכים , גלף מלכים ושיער מלכים , ולא היו מתקיימים עד שהניחם וגנז אותם לאחר זמן' ' ) מיתת המלכים . ( ' בדינים הקדומים , שהיו בעמקי המחשבה האלוהית לפני אצילותם , היה כלול שורש הרע בבחינת פסולת כביכול , ואי אםשר היה להקים את מערכת האצילות המתוקנת עד שלא הופרשה הפסולת מתחום האלוהות . הפרשה זו...
אל הספר