ב"ח ) צד — ב"ע צט ע"ב ) רבי חייא ורבי יוסי נזדמנו לילה אחד במגדל צור . נתארהו שם ושמחו זה בזה . אמר רבי יוסי : כמה שמח אני , שראיתי את פני השכינה . כי עתה , בכל הדרך הזאת , הייתי מצטער על-ידי סבא אחד , חמר , ששאלני כל הדרך י מי הוא הנחש שפורח באוויר והולך יחידי , ובין כד ובין כך יש מנוח לנמלה אחת המוטלת בין שיניו — התחיל בחיבור וסיים בפירוד ? ומי הוא הנשר המקנן באילן שלא היה , בניו שנגזלו ולא מבריות , שנבראו במקום שלא נבראו , כשעולים יורדים וכשיורדים עולים , שניים שהם אחד ואחד שהוא שלושה ז מהי עלמה יפה ואין לה עיניים , גופה נסתר ונגלה , היא יוצאת בבוקר ונעלמת ביום , מתקשטת בקישוטים שלא היו ? כל זה שאל בדרך ומצטער הייתי , ועתה יש לי מנוח , שאילו היינו יחד היינו עוסקים בדברי תורה במקום לעסוק בדברים אחרים של תוהו . אמר רבי חייא : ואותו סבא חמר כלום ידעת בו ? אמר לו : יודע אני , שאין ממש בדבריו , שאילו היה יודע היה פותח בתורה , והדרך לא היתר . [ עוברת ] לריק . אמר רבי חייא : ואותו חמר ישנו כאן ? שהרי לפעמים באותם ריקנים ימצא אדם פעמון זהב . אמר לו : הנה הוא כאן ומכין את חמורו באכילה . קראו...
אל הספר