הקדושה העילאית , שהעמידה את הזוהר בספרות ישראל במשך דורות רבים , לא נתייחסה אליו אלא מאות שנים אחרי פרסומו , כתוצאה של התפתחות והשתלשלות היסטורית ממושכת . בראשית הופעתו ובדורות הסמוכים לא קנה לו הספר שם ופרסום אלא בין בעלי הקבלה , שהשפעתה היתד . מצומצמת בזמנים ההם בחוגים קטנים . מעבר לתחומי הקבלה , בספרות הרבנית והפילוסופית , לא ניכר רושם התגלותו של ספר הזוהר . רק בספרים מעטים ובזמן מאוחר לערר בא זכרו , כגון בשאלות ותשובות של ר' שמעון בן צמח דוראן , בס' העיקרים , בס' עקדת יצחק ובכתבי ר' יצחק אברב גאל . ר' יוסף אלב , 1 בעל ס' העיקרים , כותב : "י 'והוצרכתי לכתוב זה לפי שראיתי אנשים משתבשים בזה וקורין בספר הזוהר ובזולתו מספרי חכמי הקבלה מזולת קבלה אלא מסברת עצמם להראות כי חכמה גדולה להם , ונכנסים לפנים ממחיצתם לחשוב מחשבות בדבר שהמחשבה אסורה . ' המקובלים התייחסו לזוהר בדרן"כלל כאל ספר קדמון , כפי שמעידים השמות 'מדרשו של רשב"י' ו'מדרש ירושלמי , ' ולפעמים הוא מובא גם בשם 'מעשה בראשית לחכמי המשנה' וכדומה . אך יש סימנים לכך , שלא כולם נהגו בו קדושה מיוחדת , ואולי אחדים מהם לא קיבלו את המסגרת...
אל הספר