בספרו על הפילוסופיה של שלמה מימון שואל ש . ה . ברגמן ( 1967 ) את השאלה "האם היה שלמה מימון כופר בעיקר " ? ( עמ' . ( 208-205 הוא עקב אחר דעותיו התחבטויותיו של מימון בעניין האלוהות וסבר כי הוכחתו בדבר מציאות האלוהים היא "הוכחה על תנאי" ( עמ' - ( 208 הוכחה שהיתר נדחית על ירי כל יהודי מאמין הדבק בדתו ובאורחותיה , אם היה מצליח לרדת לסוף דעתה . ייתכן כי בעיקר לא כפר מימון , אבל נגד אורחותיה של הדת היהודית , במיוחד כפי שנהגו במזרח אירופה , יצא בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו . תיאור מנהגי היהדות במזרח אירופה , שהוא נותן באוטוביוגראפיה שלו , הם רק ראיה אחת לכך . של נחזור לשאלתו ברג ^ שאת תשובתו עליה הוא מסיים בשאלה נוספת : הרשאים אנו לקרוא '' כופר בעיקר '' לאיש , אשר חתם את ספרו האחרון , [ ... ] אותם "מהקרים פילוסופיים" משנת , 1797 בלשון שניכרת בו השראתו של הרמב"ם : "החכם ובעל המידות הטובות , באשר הוא כזה , נהנה כבר בחיים אלה מהישארות הנפש ומן ההתאחדות עם אלוהים !'' ( שם : ( 208 מסקנת דיוניו של ברגמן ( שת , ( 143 לאחר עיון בערך "אתאיסט" במילון הפילוסופי של מימון , ( 1791 Philosophisches Worterbuch )...
אל הספר