המגמה הריאליסטית־לאומית בביקורת העברית (1905-1897)

המגמה הריאליסטית לאומית היתה מרכזית בביקורת העברית מראשית התגבשותה בשנות השמונים למאה ה , 19 והיא אז גישה חדשנית התואמת את האידיאולוגיה הלאומית החדשה ומציבה את הספרות היפה בהקשר תרבותי ואסתטי חדש , ועד לשעת התפוררותה בראשית המאה ה , 20 כשמתנגדיה רואים בה גישה שמרנית ומיושנת ונציגיה פורשים ברובם מן הביקורת . במשך כעשרים וחמש השנים הללו , שבהן רכשו להם נציגי הביקורת הריאליסטית לאומית מעמד מרכזי בהתוויית המדיניות הספרותית , נתקיימו בביקורת העברית מגמות מתנגדות , שהתמודדו עם גישה זו על ההשפעה בקביעת מהלכה וצביונה של הספרות העברית : שרידי הביקורת "הניאו קלאסית" של תקופת ההשכלה ו מגמות "רומנטיות" לסוגיהן י ומגמות "ריאליסטיות" - שמצען התיאורטי היה שונה . עם זאת נתהוותה סיטואציה ספרותית חדשה , בייחוד בין השנים , 1905 1897 שכפתה על נציגיה של המגמה הריאליסטית לאומית לנסח במובהק את עקרונות המגמה על דרך הפרוגרמה , ולממשם לכלל נורמות של פירוש והערכה על דרך הביקורת המעשית . סיטואציה זו התהוותה מכוחם של גורמים שונים : הופעתם של ה"צעירים" ותומכיהם , שביטאו תפיסה אסתטית ניאו רומנטית ומהפכנית ביסודה...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד