מתוך מכתב : 'איני יודע אם שמעת שידידנו יצא לחוץ ל ארץ , למסע תענוגות , ולא חזר . הוא חלה ומת בנכר . ' כך : חוץ לארץ ונכר במשפט אחד . והרי אלו לשונות נרדפים . אך אפשר שהכותב נזקק לשניהם לא רק כדי להימנע מחזרה אלא גם משום שיש בעברית הישראלית הבדל של משמעות ובעיקר של הלך נפש בין חוץ לארץ לנכר . בפינו ובכתיבתנו שגור יותר הצירוף ח ו ץ ל א ר ץ , שהוא לשוךחכמים ; למען הדיוק : חוצה לארץ , כגון : 'בארץ אתם חייבין לעשות ואי אתם חייבין לעשות בח ו צ ה לארץ' ( ירושלמי , שביעית לו ע"ב ;( הצורה המקובלת חוץ לארץ — מאוחרת , בתר תלמודית . נכר הוא לשון מקרא והשימוש בו נשמע מליצי ועל כל פנים חגיגי . לא יעלה על הדעת לומר : 'נלך מחר לסוכן הנסיעות שלנו ונזמין חבילת תיור בנכר . ' אך ממש מתבקש לכתוב , או אפילו להתבטא בשיחה ! 'הוא חלה ומת בנ כ ר . ' הנסיבות העגומות מחייבות שימוש במלה כבדת משקל , ובתודעתם של סתם דוברי עברית — נ כ ר כבדת משקל מן חוץ לארץ . יש שזוכרים פסוקים נמרצים ונחרצים שהמלה מופיעה בהם , וגם אם אין מצליחים לפסוק פסוקים כאלה בעל פה , יודעים שהם מצויים אי שם במקרא . הרי דוגמה נוספת — רחוקה מ...
אל הספר