המופע מתקרב לסיומו . משך הזמן שחלף וערנותם הדועכת של הצופים יוצרים ציפייה לסוף . נותר עוד לסגור את הקצוות . סוף אינו מו וייב קיטוע . אפשר לראות בו מצב מעבר , שלב עצמאי . כשחלום נקטע ביקיצה חטופה , האם החלום הסתיים ? יש חלומות שממשיכים ללוות אותנו שעות לאחר שהתעוררנו מהם . החלום לא באמת פג אם אווירתו ורשמיו ממשיכים להיות שרויים עלינו במשך שעות של ערות . סוף מופע כרוך בהגעה למקום , למצב פיזי או נפשי . לכו האופן שבו אני בוחר לסיים את המופע מקנה משמעות למקום ולהלך הרוח שהגעתי אליהם . אני פורק את אביזרי הגוף , פושט ומקפל את בגד המופע , מתכנס . לא ממהר לעבור מרשות היחיד לרשות הרבים . התפקוד החברתי ימתיו עוד זמן מה . זהו רגע של עונג ; אני לא ממהר להרפות ולשוב למציאות . האם באמנות כמו בחיים ? ואולי להיפר .
אל הספר