הפואטיקה של האדישות

אחרי הקונצרט בלה סקאלה הגיע איש נמוך קומה בשנות השישים של חייו אל אחורי הקלעים עם מה שנראה כחוכרת תווים תחת זרועו , מלווה במכר צעיר ( נכד ? בךאחייו . (? חשבתי שהצעיר הוא מעריץ שהביא איתו מכר ( קרוב לוודאי מוזיקאי ) לראות את הקונצרט שלי ; קונצרטים מאולתרים של פסנתר הם נדירים באופן יחסי . התברר שהמבוגר הוא עתר למנצחים בלה סקאלה בעשרים וחמש השנים האחרונות , וכמובן שמע את כל המוזיקה שנוגנה בחלל זה במהלך השנים . הוא לא דיבר אנגלית ( הצעיר תרגם . ( עם דמעות בעיניו ובהנחת ידו על לוח לבו הוא ניסה להעביר את המסר שרגשות חזקים ממלים . הוא אמר לי שהוא מחזיק ברשותו את כל האלבומים שלי , ומזה שנים הוא מעריץ נלהב של המוזיקה שלי . אבל שום דבר לא הכין אותו להתנסות של קונצרט סולו חי כמו זה בלה סקאלה . הוא אמר שזה היה חזק יותר , החוויה המוזיקלית המרגשת ביותר ( ושוב קירב את ידו אל לבו ודמעות בעיניו , ( אף על פי שהאזין לאינספור קונצרטים בלה סקאלה ואף על פי שהיו לו כל ההקלטות של הקונצרטים שלי . אשתי ואני הבטנו זה בזה בלא לדעת מה לומר או לעשות . לא הייתה דרך נאותה להודות כדי לחזק את המידע השביר ( לעתים המרוחק...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד