בעצם נוכחותו של גוף חי ביצירה אמנותית יש מעיו הצהרה . ההקשר ( מרחב ציבורי , מוזיאון , גלריה ) מאפשר למבט של הזולת לחוות אותי . הגוף הפרטי הופך , במובן מסוים , לציבורי . הגבול פרוץ ולא מוגדר . פעולות חשיפה נעשות דרך קבע , בשם צרכי הביטחון , במעברי גבול . גופו של הנוסע , שלא לדבר על חפציו , נחשפים ומעורטלים . כך בבתי החולים , מרגע שהתאשפזת , הופך הגוף למושא ריפוי . חלוק החולים עם הפתח האחורי הוא אמנם פונקציונלי , אך הוא משיל מעל החולה כל רגש של בושה ואינטימיות . בהיעדר פרטיות , הגוף אינו שלו עוד . מה מצבו של גוף לבוש מדים ? של גוף של יולדת ? של גוף החנוט בחליפה ועניבה ? במשך שלוש שנים נפגשה ג'יל מגיד עם סוכני השירות החשאי ההולנדי ותחקרה אותם על חייהם האישיים . בראיון עיתונאי היא מספרת על תגובתה לשלט שהוצב ברכבת התחתית בניו יורק בעקבות התקפת הטרור בעיר בספטמבר . 2001 השלט מודיע כי ייתכן שהמשטרה תרצה לערוך חיפוש על גופך . מגיד : "נהייתי סקרנית בנוגע לאנשים האלו , שפשוט עמדו שם עם המדים שלהם וצפו ברכבת . יש לי ראייה קצת רומנטית ביחס אליהם , ובשביל להיכנס למערכת הזאת פשוט התחלתי לבקש מהם לער...
אל הספר