אדם ניצב לבדו מול בית המשפט העליון . אין גיבוי ציבורי למהלך שלו . גם הממסד אינו מתייחם אליו כלל , כי איו לו עילה לתביעה , אף לא טענה ניצחת . לכן מעולם נערכה בדיקה או חקירה של עמדתו , ומן הסתם גם לא התבצע כל הליך שיפוטי . הפגנת היחיד שלו היא חתרנית מטבעה . הוא ניצב בודד כנגד תנועת העוברים והשבים , נגד הזרם . ככל שהוא מוסיף להיאחז בעמדתו , הוא מעצים ומחליש את עצמו בו זמנית ; מצב הצבירה שלו יתקשה וילך עם הזמן ; לבסוף הוא יהיה מוצק כמו סלע - קשה וחזק מבחוץ , חלש ושביר מבפנים . יום אחד הוא ישאל את עצמו לסיבת קיומה של ההפגנה שלו . הוא יבחן את המטענים הנפשיים והרגשיים שהוא טעון בהם . ספק אם יוכל לפרוק אותם אי פעם . הוא צפוי לטעון להגנתו שהוא אינו מצטער על הדרך . שלא הייתה לו ברירה אחרת . שאם היה נדרש להתחיל הכול מהתחלה ...
אל הספר