הליכה היא פעולה יומיומית . היחס אל הדרך , נקודות הציון , הנוןו , התכלית שאתה מצפה לה בסוף הדרך , מטעינים את ההליכה במשמעות . אתה שואף לממש את הקשר ביו ההליכה והמהלך . להולך חסר אוריינטציה או תכלית נדרשת נחישות . לא כל אחד יכול לשוטט סתם כך . זהו מצב קיומי . המשוטט אינו עובר אורח , ואף אם יעצור לשהות במקום , הוא יסרב לראות בעצמו דייר זמני . הדרך אינה מקום , והמקום אינו מקומו . הוא בוחר לא לשייך את הדרך ואף לא להשתייך אליה . הוא יימנע מאיסוף מזכרות , תצלומים , דוגמיות . בשבילו ההליכה היא ביטוי למצב מעבר . " לא להתמצא בעיר - אין זה אומר הרבה . אך לתעות כעיר , כשם שאדם תועה ביער - לכך דרוש אימון , " כותב ולטר בנימיו בפתח 46 א !« ו המלים , עורר דייר עבי רדי , הוצאת קרית ספר , ירושלים תשל"ג , כרר שני , עמ' . 852 לקט כתביו , המשוסט . המשוטט רוצה לתעות , רוצה לחרוג מן השבילים , הערוצים , המדרכות . הוא מחפש משהו שאינו בנמצא למי שהולך בדרך הסלולה . ההליכה היא פרקטיקה שאינה בהכרח פונקציונלית . היא לא נעשית לצורך טקסי / חברתי ( ביקור , למשל , ( פולחני ( עלייה לרגל , ( מחקרי ( גיאוגרפי , אנתרופולוג...
אל הספר