אני יושב לצדו של שולחן מרובע קטן מידות . 40 מולי יושב מאזין . אנחנו מאזינים באמצעות אזניות לסיפורים אישיים שהוקלטו מבעוד מועד . אנשים מעידים על אהבה ראשונה , פרידה , געגועים לבן משפחה שאיננו . המאזין ואני יכולים לשוחח איש עם רעהו , בלחש , בתיווכם של מיקרופון זעיר ואוזניות . במרכז השולחן נעוץ זנב שעיר , יצוק מסיליקון . הזנב מסתובב על ציר ומונע על ידי מנוע חשמלי . אני לובש כפפות ניילון שקופות , שומר על ייצובו של הזנב ומבריש את השיער השחור שהוא עטור בו . בשלב מסוים אני עוקר את הזנב מהתושבת שלו ומפעיל אותו בכפות ידי . אני נועץ מבט במאזין . מבטו של המאזין ממשיך ללוות את תנועת הזנב , חומק מהמבט שלי . יש משהו סוטה ופרובוקטיבי בנוכחות של זנב זקוף . יש משהו אינטימי וכפייתי בקרבה ביני לבין המאזין / המאזינה שלי ובעובדה ששנינו חולקים עדות פרטית , שנלחשת לאוזנינו בסודי סודות . הצופים 40 הדס עפרת , זנב , בית טיכו , מוזיאון ישראל , ירושלים , . 2009 הנאספים מסנינ רלאים פעולת האזנה ותנועת זנב , אך אינם שומעים דבר . כל דקה או שתיים מתחלף הסיפור . כל סיפור והקול שלו . נתח רויים וזיכרון צרוב . המאזין מפנה...
אל הספר