אני מביט בתצלום ילדות , כותב עליו , מתאר מה שאני רואה ( מקום , זמן , לבוש , חפצים , ( את מי אני רואה . מה הסיטואציה ? מה אני חש כלפיה ? אני פונה אל הילד שבצילום , מדבר אליו , כותב אליו . משנה כיוון : הוא פונה אלי בשפתו . בגיל שהוא היה בו אז , בצילום . ככל שאני חופר לעומק הזיכרון , אני מתחיל לראות פרטים . פעולת שחזור תודעה . בשלב מסוים אני לא יודע להבדיל בין 54 על פי ליאת קפלו , כוט 9 חת כחולה ה 1 פנת נלעומק באו , ספר סדנאות כתיבה , הסדנה : תמונת ילד 1 ת - עי 710 ן בזיכרון , כרמל , 2007 עמודים . 141-2 הילד שהיה , שהייתי , לבין הילד שבי . איפה הילד , ומה הגבול בין זיכרון לבין היזכרות ? האם ההבדל הוא באמיתות העובדות ? המשחק הוא המציאות . אין לו גבולות . חוקי המשחק : בתנאים מסוימים אתה יכול לפרוש מהמשחק , אבל לעולם לא תוכל להפסיק אותו .
אל הספר