אתה שומע ? תקשיב . אני מדבר אליך . תסתכל לי בעיניים . אתה מבין אותי ? זהו דו שיח יומיומי , כי קיימת אי ודאות מתמדת באיכות הקשר ובתמסורת . הקליטה מתאפשרת כשבן השירו נמצא בטווח הראייה או השמיעה שלנו . באמצעות ה"אני מדבר אליך" אנחנו שבים ומוודאים שהתקשורת אכן מתקיימת , כמו בהליך אלים של וידוא הריגה . תקשיב , אני מדבר אליך ! בום ! ( פאוזה ) האם אנו רואים את המרחב כתמונה אחידה או בונים אותו מרצף של קליטות ואבחונים ? אם אנחנו מכירים את הפרטים , אנו קולטים את התמונה כתבנית אחידה . אם אנחנו צריכים לבנות אותה מחלקיה , הקליטה מתאפשרת באמצעות סריקת החלל במספר "צילומים" ותובנות , שבהסתמך על ניסיוננו משלימות את זוויות הראיה החסרות לנו . רק המוח יכול לייצר דימוי מרחבי שלם , דימוי אחיד שנמצא מחוץ למונאדות של הזמן . תהליך הסריקה הזה אינו מתרחש באחת ; הוא מאפשר לתפוס את החלל ברצף הזמן . החלל אינו נייח . הוא מתהווה בהכרה שלנו מרצף של מקטעים . זהו ה"סרט" שאנו רואים ; וכשאנו שואלים : " מה הקטע שלך " ? אנו מתייחסים לפריים הבודד . קל להמחיש את הטיעון הזה כעזרת הטכנולוגיה הדיגיטלית : הדימוי החזותי או הצלילי ...
אל הספר