כשנער בונה בית על עץ או נוהג לשהות עליו פרקי זמן ארוכים , הפעולה שלו מזוהה עם רצון ליצור טריטוריה עצמאית ומנותקת ממרות הסביבה . זוהי התקוממות בלתי מזיקה ובלתי מאיימת , קריאת תיגר או בריחה מן המרחב הציבורי אל טריטוריה אישית ומוגנת . היא נתפסת כמעשה שובבות . כשבוגר מטפס על עץ , בהתנהגות זו הוא מבודד את עצמו מהחברה . התנהגותו נתפסת כמוזרה או כמתריסה . כשגבר בן 60 עושה זאת , המעשה שלו נתפס כנואש , חסר תקווה , עצוב , מבודד . הסיטואציה הפרפורמטיבית נתפסת כרווית סבל . היא מעוררת אמפתיה או דחייה .
אל הספר