חזור על הפעולה שוב ושוב : אחרי תרגול ממושך הפעולה מאמצת מערך הפעלה אוטומטי , בדומה לנשימה או לדופק . בעיני המתבונן הפעולה שלך עשויה להיראות חסרת פשר או סתמית . בתודעה שלך פעולה החוזרת על עצמה היא עוגן . היא הציר שסביבו אתה פועל . החזרה מקנה ביטחון ; מאפשרת לגוף שלך להתמקם , להיות שם . "להיות שם" פירושו להיכנס למהלך שמאפשר לפעולה לייצב נשימה עצמית בעלת קצב קבוע . זהו מקור החיות של המופע . חזור אל הפעימה . אתה פועל בזמן ולא מכתיב אותו . הפעולה שלך בזמן אינה מתוזמנת מראש . ההווה הדחוס של התיאטרון מעמיד את השרוקן באילוץ . השחקנים חייבים לשמור על פעימה מואצת , שלא תהיה נפילת מתח , שכן המתח בתיאטרון הוא מרכיב המלכד את ההתרחשות הדרמטית עם תודעת הצופים . לזמן יש לפיכך תפקיד אסתטי בחוויה התיאטרונית . זמן המופע , להבדיל מזמן במה , הוא מרכיב חומרי . הוא מעיו טריטוריה של זמן . הזמן הוא פונקציה של פעולת הגוף בחלל . אתה נושם בזמן , הולך בזמן , אפילו עומד ללא נוע בזמן . התנועה שלך אינה נמדדת במיומנות הביצוע , אלא בחיבור הייחודי של גוף חלל ומצב תודעתי היוצרים יחד את הפעימה . מכאן הנכונות לוותר על הצור...
אל הספר