" מתח עצבים בל ישוער , דכדוך תהומי . לאהוב כל כך , משמע להיות חולה ( ואני לא אוהב להיות חולה . " [ במלים אלה פותח זיורז' בטאי את הסיפור חולדות . איזו פתיחה ! האני המספר הוא האני החווה . הסיפור מתנהל כמו יומו של בני נעורים . התיעוד הוא הוויה רגשית . אין מרחק או פרספקטיבה מהפעולה . כתיבה כמופע . ציור כמופע . נגינה כמופע . לא בנייה של תוכן ורעיונות , סמלים ומטפורות , אלא פרישה של פעולות בזו אחר זו ומעקב צמוד אחריהן , בזמן אמת . אתה צמוד לפעולה , מתקדם איתה . אתה שרוי בהלך רוח , לעתים ברגש טהור , מאפשר לו לחשוף בפניך את המציאות . הוא המסכה המחוררת שאתה עוטה . לא תמיד מתקיים ההיגיון הזה . פיטר ברוק ( Brook ) הכביר על כך מלים בבואו לדון במושג התיאטרון הממית . אם הדרך אינה משובשת , אם הדימוי אינו שחוק , אם המחווה אינה מזויפת , אם הרגש כן - מתחוללת התרחשות אמיתית . אופן הביצוע הוא מהותי למופע . "אדם חוצה חלל ריק , ובה בשער . אדם אחר צופה 1 פיטר נרוק , החלל הריק , תרגום איתן בלום ויוסף אל דרור , אוו -עט . 1991 עמי . 15 בו , זה כל מה שנחוץ , כדי שתיווצר התרחשות תאטרלית . " כשאדם חוצה חלל בכוונה ...
אל הספר