באוקטובר יצאתי לבצור ענבים בכרי המרעה שעם הנהר והעמסתי עלי אשכולות שיקרו לי ביופיים ובריחם מאשר בטיב המזון שבהם . שם T קסמו לי —אף כי לא אםפתין —גם הקפטות , אבני חן זעירות אלו הדומות לנטפי שעווה , ציציות דשא האפר' הפניניות והאדומות , אשר האיכר תולשן T במגרפה מאוסה , בהשאירו את חלקת האפר דבלולים דבלולים , אחר כך הוא מוכר מתוך זלזול את כל התלוש לפי הבושל והדולאר בלבד , ושלל האפר עו בר לבוסטון ולניו יורק' מיועד לשימורי ריבה , כדי לספק את טעמם של או הבי הטבע היושבים שם . הלא כן עוקרים הקצבים נ את לשונות הראמים מתוך דשא האפר בלי שים לב לצמח התלוש והנושה גם פירותיו הזוהרים של הזרשק שימשו מזון למראית עין בלבד - , אבל לצורכי בישול אגרתי מלאי קטן של תפוחי בר' שנעלמו מעיניהם של בעלי אחוזות ועוברי אורח . מש הבשילו הערמונים , אגרתי חצי בושל לימות החורף . נרגש מאוד הייתי משוטט באותה עונה ביערות הערמונים של לינקולן —שהשתרעו בימים ההם לאין קץ וכיום הם ישנים את שנתם הארוכה תחת מסילת הברזל —שק על כתפי ובידי מקל לשם פיצוח הערמונים ; שכן לא תמיד חיכיתי עד לימות הכפור . העלים היו מרשרשים ונזיפות קולני...
אל הספר