בבלית קדומה בבלית חדשה ומאוחרת הבבלית מתחלקת לניבים הבאים : בבלית קדומה ( בקירוב 1500-2000 לפסה"נ ) ; בבלית תיכונה ( בקירוב 1000-1500 לפסה"נ , ( בבלית חדשה ( בקירוב 600-1000 לפסה"נ ) ובבלית מאוחרת ( בקירוב 600 לפסה"נ — מאה א' לסה"נ . ( הבבלית הקדומה — היא הניב הקלאסי , מתועדת היטב ביצירות ספרותיות , במכתבים פרטיים וממלכתיים , בתעודות כלכליות ומינהליות , בשטרות בית דין , בכתובות מלכים ובאוספים משפטיים שהנודע בהם חוקי חמורבי . גם בבבלית הקדומה עצמה יש גיוונים שבין הלשון של צפון בבל לבין זו שבדרומה , או זו שבפריפריה הבבלית כגון מארי ועילם . בבלית תיכונה-שרדה בעיקרה בתעודות מינהליות וכלכליות , אך היא מתועדת יפה ממרכזי תרבות אחרים שמחוץ למיסופוטמיה , שבהם שימשה האכדית lingua franca כגון אוגרית , חתשש ( בוע'זכויי ) — בירת חת ואל עמארנה . ניב פריפריאלי נודע מתקופה זו הוא הניב שנתגלה בתעודות מנוזי , שהושפע מן הלשון החורית . בבלית חדשה ומאוחרת — בעצם , שני רבדים של אותו ניב , מתועדת בעיקר במכתבים ותעודות כלכליות מערי בבל ערב השלטון האשורי ובימיו , בימי ממלכת בבל החדשה , בימי
אל הספר