בהגדרת האני הקירקגוריאנית מופיע , כזכור , 'המושג השלישי , ' היינו התודעה המכוננת והמעצבת את הסינתיזה . רק באמצעות התודעה המתייחסת אל עצמה , אל מרכיבי הסינתיזה והמעצבת אותם , האני נעשה לישות קונקרטית . אך , טוען קירקגור , מימושה של משימה זו אינו נעשה אלא מתוך יחס לאל ( מ . מ ,. עמ' . ( 162 האדם בהתייחסותו התודעתית רפלקטיבית אל עצמו , חושף את התלות המוחלטת של האני באל ( שם עמ' . ( 146- 142 משמע , באותה פעולה שבה האדם מכונן את עצמו כאני הוא מכונן את היחס לאל המתנה ומאפשר את הסינתיזה . קירקגור מנסח זאת כך : 'נוסחה זאת ( דהיינו , שהאני מכונן על ידי האחר , ( היא הביטוי לתלות המוחלטת של היחס ( דהיינו , האני , ( היא הביטוי לעובדה שהאני אינו יכול להגיע ולהיוותר באיזון ולהתרגע מכוח עצמו , הוא יכול להשיג זאת רק תוך התייחסות לכוח [ האל , [ שכונן את היחס בכוליותו' ( שם , עמ' . ( 147 העובדה שאין האדם נתון מוגמר — הוויה , אלא התהוות , חושפת אפוא את עצם התלות של מימוש ההתהוות באל . במלים אחרות , ההתגברות על חוויית הניכור — הקרע שבקיום האנושי , אינה מתממשת אלא באמצעות האמונה , זו משמעותה האחרונה של הג...
אל הספר