במהלך העלילה רק המחבר יודע את הסוד והוא מגלה אותו בטכניקה של חשיפה אטית . הקוראים , כמוהם כאוליבר , אינם יודעים דבר על מוצאו וכיצד נתגלגלה אמו לבית המחסה . לא כן ביילא : אופן הגעתה לשיירת הקבצנים ידוע , וכן זהות אמה . זהות האב אינה ידועה עד שלב הגילוי המפתיע שהדמות המאזינה לסיפור חייה , ר' אלתר , הוא אביה מולידה ומקור ייסוריה . שתי היצירות מבוססות אפוא על המיתוס האדיפלי ועל חידת הספינקס ; בשתיהן העלילה מבקשת לפתור את סוד האב הנוטש והבלתי ידוע . במקרה של אוליבר מתברר כי האב אמנם מת . לקראת סוף העלילה נוטל על עצמו מר בראונלו , אב חלופי , את האחריות לחטאי האב הביולוגי ומאמץ את אוליבר לבן . אביה של ביילא , משנחשף כמקור העוול שנעשה לבתו , מנסה רק לקראת הסוף לתקן את המעוות שאינו יכול לתקון . ביצירה של מנדלי הפתוס אולי מועצם יותר משום שהקרבן הפתטי של העלילה הוא אישה שנפגעה פיזית בעקבות הנטישה . חוסר האונים של קרבן כזה הוא תמיד גדול יותר מזה של אסופי ממין זכר שאיננו ניזוק פיזית . בשני הרומנים פער הכוחות בין הצדדים השונים בעלילה אינו יוצר מצבים טרגיים או הרואיים , אלא לכל היותר מצבים פתטיים וקו...
אל הספר