זוהי פרודיה על הפסטורליזציה והאידיליזציה של המציאות ועל הפסיכולוגיזציה המזויפת של הגיבורים , שאפיינו את היוצרים הסנטימנטלים ( משוררים ומספרים ) של תקופת ההשכלה ( מאפו . ( המחבר רומז שהמשלב הגבוה והמזויף של 'איילים בין שושנים' אינו הולם את העולם המכוער והמזוהם , עולם התרמילים והסמרטוטים , שבו חיים המספר וגיבוריו . המסורת הרומנטית סנטימנטלית של מאפו יצרה יהודים מחללים בחלילים , המדברים בסגנון שיר השירים ומתרפקים על אהובותיהם בשמשה של ארץ ישראל של מעלה . מנדלי , שהכיר את תחום המושב של מטה , סבר שאין לדבר עליו בלשון ארץ ישראל של מעלה . הפרודיה הורסת את הסצנה שבכוח ומעלה במקומה סצנה פרוזאית נמוכה שבפועל . זהו מעבר חד מן המודוס הרומנטי למודוס האירוני , מגיבורים אנשי שם לתת גיבורים , מנוף מרומם במתכונת נופי המקרא הבדויים לנוף הראלי של תחום המושב הפרוזאי . שימוש פרודי במשלב גבוה שנועד להנמיך את העולם המעוצב . שני היוצרים נזקקים לקטעי אהבה מלודרמתיים , אבל בעוד דיקנס מפריד בין קטעי הרומנס ומעניק להם תחום חיובי משל עצמם , כמין אנטיתזה לעולם המושחת והמרושע שכנגד , מנדלי אינו מניח לקוראיו להיסחף ...
אל הספר