מהו מקור סמכותה של המדינה על מוסד המשפחה? ומהו עניינה בקיומו ושימורו? האם אחריות המדינה כלפי אזרחיה מצדיקה העדפה של דפוסי משפחה מסוימים לעומת אחרים? ובאיזה מובן מסוגלת המשפחה להיות בלתי תלויה במערך הפוליטי המקיף אותה?
בדרישתו לניטרליות ערכית עודד הליברליזם המסורתי את אשליית הפרטיות של המשפחה ואגב כך דחק את מוסד המשפחה, כמו את הדת, אל מחוץ לשדה הפוליטי. אולם המשפחה, על דפוסיה המגוונים והמשתנים, רחוקה מלהיות ניטרלית. אופייה, מעמדה, תכניה ומופעיה הרבים נגזרים מהערכים הפוליטיים של החברה ומהמסורות התרבותיות והדתיות שבזיקה אליהם המדינה ממוקמת. מעל לכול, המשפחה מספקת מענה לצורך הבסיסי של הפרט להשתייכות — להיות חלק ממסגרת המעניקה משמעות לקיומו. עובדת היותנו חלק מיחידת משמעות כדוגמת המשפחה היא רכיב חיוני בכינון המיוחדות שלנו ובגיבוש זהותנו. חיבורו של יוסף א’ דוד מעלה את שאלת האתיקה של ההשתייכות לבחינה מחודשת. הוא מציע שלא להקל ראש בשאלת משמעותה הפוליטית של המשפחה בחברה הליברלית. הוא יורד לעומקו של המתח השברירי שבין מוסד המשפחה ובין יסודות הליברליזם ומתוך כך בוחן אסטרטגיות שונות הנענות לאתגר זה.
אל הספר