בסוף העשור השביעי לקיומה, למדינת ישראל אין תורת ביטחון מעודכנת המנחה את בניית הכוח הצבאי והפעלתו. בן-גוריון היה המנהיג האחרון שעיצב את תפיסת הביטחון ואת פני הצבא; מאז מועל הדרג המדיני בחובתו להוביל את התחום החשוב ביותר בחיינו, תהליכי הדיון לקויים, הראייה קצרת טווח וההחלטות אינן עקביות.
ממלחמת לבנון השנייה ועד מבצע "צוק איתן" מתקשה ישראל להסתגל לטבעו המורכב של האויב ולשינויים הדרמטיים המתחוללים בסביבתה. התוצאה הרסנית: סבבי הלחימה חוזרים ונשנים בתכיפות הולכת וגוברת, ארוכים מבעבר; וכפי שטוען עפר שלח בספר חריף ומרתק זה, התחמקותם של ראשי ממשלה ושרי ביטחון מן האתגר פוגעת ביכולתו של צה"ל לנצח במערכה הבאה, חרף נחישות הלוחמים, הוצאות כספיות אדירות ויתרון טכנולוגי עצום.
לראשונה מציב חבר כנסת מכהן, הבקי בנושא לפרטי פרטיו, תמונה שלמה, מהפכנית אך ישימה בהחלט, של השינויים הנדרשים בביטחון ישראל: החל בהגדרת המטרות של הצבא ועד לפיקוח הקבינט; מהרפורמות החיוניות בגיוס המילואים ועד לשינוי דרמטי של חלוקת תקציב הביטחון. כל מה שחובת הדרג המדיני לעשות באופן מיידי, כל מה שנדרש כדי לספק לישראל ביטחון מרבי לשנים.
אל הספר